מאמרים
יצא לכם פעם לחשוב על הסיבות מדוע מרבית האוכלוסיה מגדירה את עצמה כ "לא מאושרת" ? מחקרים מוכיחים שלא די ברוב הגורף , אלא גם חלק ניכר מהאנשים שהגדירו עצמם מאושרים , טרחו לציין לא מעט טענות וחוסרים בחייהם. אז נכון, אושר הוא מושג נרחב, הוא אינדיבידואלי וסובייקטיבי אך יחד עם זאת אושר ברמות הגבוהות ביותר, הוא מנת חלקים של מתי מעט. הניסוי הארוך ביותר בעולם שנמשך כבר למעלה מ-70 שנה בארצות הברית ובודק מהו אושר , הוליד בינתיים מסקנה אחת מעניינת : אושר הוא פועל יוצא של התנהלות אפקטיבית במערכות היחסים בחיינו. ברמת הפשט- אין פה חידוש מהפכני. "לא טוב היות האדם לבדו "- את זאת אנחנו יודעים מאז ומעולם. אז מצד אחד ניתן לומר ובצדק, כי בעולם המקוטב בו אנו חיים, עולם המוקיע את השונה , עולם שרווי בחוסר בטחון שמוביל לתחושות של קנאה אל האחר או אל מצב שבו הצלחת האחר משקפת את כישלוננו אנו, ניתן להבין מדוע בהעדר מערכות יחסיות מעצימות, אחוז המאושרים, נמוך, אך אני רוצה דווקא לגעת בצד השני של מערכות היחסים- לא באחר אלא בנו ולומר – כיצד ננהל מערכות יחסים אפקטיביות עבורנו כאשר אנחנו לא מכירים את עצמנו ? יתרה מזאת , אם אני לא מכיר את עצמי, איך אדע מהי הדרך להפוך אותי למאושר? ד"ר ג'ו דיספנזה כותב בספרו "לשבור את ההרגל להיות עצמכם" שרוב האנשים מנהלים את חייהם דרך שתי יישויות עצמאיות: 1. איך שהסביבה רואה אותי 2. איך שאני רואה את עצמי. הפער בין שתי היישויות הללו הולך וגדל במרוצת הזמן. לדוגמא, אדם רגיש ופגיע , יעדיף לייצר חזות קשוחה וחזקה כלפי חוץ , הורים חרדתיים יעדיפו להקרין החוצה עוצמה ועמידות בפני ילדיהם. ההתנהגויות הללו שהחלו כסוג של העמדת פנים למען מטרת על מסויימת , מאבדות מהאפקטיביות שלהן כאשר הפעולות הופכות להרגל. ההרגל משמעו שאנו מנהלים חיים בהתאם לדרך בה אנו חושבים שהסביבה צריכה לראות אותנו ולא בהתאם למבנה האישותי שלנו. חלק ניכר ממבנה ה"אני" הפנימי של כל אחד ואחת מאיתנו נוצר כבר בגילאים 0-7 על ידי הטבעות של גורמי סמכות , אירועים עוצמתיים וחוויות. ל"אני האמיתי" שלנו יש צרכים ייחודים אותם האדם נדרש למלא כדי לייצר הלימה בין חייו לבין אישיותו. כאשר אנו מנהלים את חיינו בדרך בה אנו חושבים שהסביבה צריכה לראות אותנו, הלוא אנו זונחים את מבנה האישיות שלנו , את רצונותיו , צרכיו ושאיפותיו ומתחילים למלא צרכים של דמות אחרת לחלוטין. רובנו חיים את הדמות ולא את האני האמיתי , הפער בין שתי היישויות מוביל למצבים בהם אנו חותרים אחר מטרות לא לנו, חולמים חלומות של סביבה , ולכן, מה הפלא שאין אנו מצליחים לממש את עצמנו ולהגיע לאושר עילאי. חלק גדול מתהליכי ההתפתחות האישית המועברים היום לאנשים בין על ידי מפגשי אחד על אחד, ובין על ידי קורסים וסדנאות מבטיחים שינוי דרמטי לקהלים שלהם. אני יוצא נגד התופעה הזו בצורה גורפת. שינוי , משמעו, יצירת דמות חלופית עם עוצמות חלופיות ופתרונות סימפטומטיים. התפתחות אישית היא בראש ובראשונה תהליך התאמה והטמעה של המשאבים הקיימים בכולנו אל תוך האני האמיתי של כל אחד ואחת. ראיתי במו עיני , כיצד אנשים שהצליחו לפתור בעיות נפשיות קשות כמו טראומות עמוקות ואפילו בעיות פיזיות כמו גמגום וכיוצ"ב, ראו עצמם לפתע כפסגת הבריאה- משאת נפשם הוגשמה. פתרון הסימפטום הוביל אותם למחוק את האדם שהיו ולייצר אישיות שונה לחלוטין ובלא מעט מקרים קיצונית שלאורך זמן , גרמה להם נזק גדול יותר מאשר המצב בו הם היו בתחילה. פתרון בעיה, או גילוי משאב פנימי והחלתו יהיה אפקטיבי אך ורק במצבים בהם האדם יטמיע את תהליך ההתפתחות באני הפנימי שלו ולא ינסה לייצר יישות חדשה. אני זוכר שבתחילת דרכי כמרצה להתפתחות אישית , הייתי מוביל אנשים לצמיחה ולשיפור דרמטי באורח חייהם , נחשבתי בעיני רבים כקוסם. הייתי בעיני רבים כמושא להערצה, דמות איתנה ועוצמתית ובעיקר אהובה מאד. רכבתי על כנפי האהדה במשך זמן לא קצר עד שברגע אחד, בערב אחד לאחר הרצאה עוצמתית במיוחד , בעוד אני יושב בסלון ביתי ומהרהר באשר היה , חוויתי כמעין רגע של "הארה". "ליאור" , אמרתי לעצמי, " אתה כל כך אהוב ומוערך, אנשים מוקירים לך תודה על פועלך, אז למה אתה לא מאושר?" . ברגע זה חוויתי על בשרי את הפער עליו אני מדבר. הפכתי לדמות, הפלגתי על גלי האהדה לעולם בו ליאור האמיתי לא קיים, "ואם כך", שאלתי את עצמי באותו הרגע את השאלה המופלאה שאני רוצה שכל אחד מכם ישאל את עצמו, שאלה שהיטיבו לנסח "החברים של נטשה" : "אז מה שווה כל סיפור האהבה הזה , אם אין בו פרחים...." מה שווה לי כל העשיה והאהדה אם היא לא נוגעת לי? אנשים לא אוהבים אותי, הם אוהבים את הדמות שסיגלתי לעצמי. מאז , אני מצמצם את הפער בזכות מילה אחת קסומה ושמה "אותנטיות" , אני מביא לבמה , לכיתות ולקליניקה את ליאור האמיתי ומאז ועד היום, כל אהבה או אהדה שאני מקבל מתלמידי ומטופלי, ממלאה אותי באושר ובאנרגיות שיא. הטיפ שלי אליכם: תהיו קשובים לאני האמיתי שלכם. בדרך כלל הוא יחשוף את פניו כשראשכם מונח על הכרית, בלילה, בדקות המועטות לפני שהשינה נופלת עליכם. דברו איתו, תשאלו אותו מה הוא רוצה ומה יגרום לו להיות מאושר ? ואז תקומו לבוקר של הלימה בדרך אל האושר.
כל מי שטעם ולו את החלק הקטן ביותר בעולם הפסיכולוגיה , ההתפתחות האישית ונפש האדם , הכיר בדרך כזאת או אחרת את המושג המיסותרי ששמו "תת המודע" Subconscious. תת המודע הינו הרובד הנפשי המכיל תכנים, רגשות, זיכרונות, פחדים ופרשנויות לאירועים, אותם האדם אינו מסוגל לשייך אל עצמו. בתהליך של הדחקה "מועברים" תכנים אלו ממודעותו של האדם אל הלא מודע, כך שמשמעותם המאיימת מנוטרלת. הכל מתחיל בעצם, מהמוח .מחשב העל שקולט מידע מעבד אותו ומוציא פקודות בהתאם. את המוח שלנו מעניין רק דבר אחד והוא להגן עלינו כדי לשמור על ההישרדות שלנו ולכן כל דבר מאיים יישלח לאחסון בתת מודע. המידע שנדחק לתת מודע כולל תמונות, מחשבות, רגשות ותחושות מרגעים מסוימים. הרגעים הללו הם רגעים קשים להכלה ולכן,באותו רגע של חוויה לא נעימה המוח הופך מאוים מהסיטואציה ופועל בצורה פרנואידית ודרמטית מה שמביא אותו להסיק מסקנות לא נכונות. המסקנות הללו נרשמות בתת מודע וכוללות הוראות הפעלה מה לחשוב, מה להרגיש ואיך לפעול. כל זאת ממקום הגנתי של המוח שמבקש להיות דרוך ומוכן למקרה שהמצב יקרה שוב. ההוראות ההפעלה שנרשמות בתת מודע הופכות לאחר מכן להיות דפוסי התנהגות אוטומטיים. מחשבות אוטומטיות, רגשות ותחושות אוטומטיות שאין לנו עליהם כל שליטה, זוהי בעצם שליטת תת המודע בנו. מחקרים מוכחים כי 95% מהמבנה האישותי שלנו, אותו מבנה שמכיל בתוכו את האמונות, הערכים , מערכות הרגש והחשיבה ודפוסי ההתנהגות , מנוהלים על ידי תת המודע ובעוד מטרתו העיקרית היא להגן עלינו מאיומים וסכנות , בפועל פעילותו העיקרית הינה מניעתית , פאסיבית כאשר הדבר היחיד החשוב הוא להמנע מכאב. האבסורד המנעות מכאב, היא אמנם דפוס הישרדותי וחיוני לכל בעלי החיים ולבני האדם, אך רק במקרים של חוסר אונים. המנעות מכאב כדרך חיים , מגשימה את אותן הנבואות המסוכנות מהן אנו כל כך מנסים להמנע. חיים של המנעות בכאב הינם חיים של הימנעות מעשייה, חיים של פאסיביות. כל אדם , המעוניין להגיע להישגים , להגשים מטרות ויעדים ולחוות סיפוק, משמעות ואושר , חייב לסגל לעצמות מערך חיים מלא בעשיה פרואקטיבית. דפוסי ההימנעות לא יאפשרו לנו לחוות אירועים כמו כשלון, ולכן לא יאפשרו לנו להגיע להצלחה. הם לא יאפשרו לנו פגיעות ועל כן, לא יאפשרו לנו לחוות אהבה, וברמת הכלל ייצרו עבורנו מצבי תקיעות בהן אמנם נהיה "מוגנים" לכאורה, אך תחושות של פספוס, של חוסר הערכה עצמית, עצבות, בדידות ותסכול יהפכו למנת חלקנו. התחושות הללו מייצרות כאב שלרוב, גדול הרבה יותר מכל מה שתת המודע ניסה להמנע ממנו. חיים על שתי סקאלות כאמור, יעילות מגנוני ההגנה של תת המודע קיימת במצבים בהם אנחנו חסרי אונים. אלה בעיקר מצבי ינקות וילדות בהם לא קיימים בנו המשאבים לפיתוח עמידות ועוצמה אישית אלא אנחנו תלויי גורמי סמכות באופן טוטאלי. ככל שאנחנו מתבגרים , אותם מנגנונים, לא רק שאינם יעילים , אלא ההיפך הוא הנכון, הם אלה המייצרים עבורנו את ההתנהלות המניעתית המובילה לניתוק מעשי של התפתחות הנפש אל מול המציאות , אל מצב בו בחירה אוטומטית בהגנה תועדף על פני חתירה להישגים ומכאן, הדרך אל חיים אפופי מתחים, חרדות ודכאונות, סלולה. בהיעדר מודעות , אנשים לרוב יהיו מנוהלים על ידי מנגנוני ההגנה האוטומטים כאשר רמת ההימנעות שלהם תתקיים ביחס ישיר לדרך פה הורגלו לפרש סכנות. משמע , ילדים שחיו בסביבה מלאת חרדות ואנשים לחוצים , סביר להניח שיהיו פאסיבים יותר מילדים שגדלו בסביבה מועצמת אך בל נשכח ששני סוגי הילדים עליהם דיברנו , גדלו להיות מנוהלים על ידי דפוסים אוטומטים ולא כמנהלים של חייהם עצמם. המודעות למגננה ולתגובותיה , הינה בראש ובראשונה התובנה שהמוח האנושי בנוי על עקרון ההתניה הקלאסית של גירוי- תגובה. כאשר אנו מורגלים לפרש אירוע כמפחיד , האירוע הופך לטריגר הגורר תגובה מניעתית מיידית. אך את אותו אירוע, שקוטלג באופן לא מודע כמפחיד, אנו יכולים להגדיר מתוך מודעות ,כהזדמנות. מודעות מאפשר לנו להביט במציאות ולבחור באיזו סקאלה מתוך השתיים המוצגות אנו מעוניינים לחיות:
אני רוצה להתחיל ברשותכם בהצהרה מפוצצת ואולי קצת יומרנית: הפרעות חרדה, הן אחת משלוש התופעות הנפשיות השכיחות ביותר בעולם המערבי כיום , הן הגורמות העיקריות למצבי לחץ, חוסר תפקוד, ובעיות בריאות. אנשים מנהלים חיים שלמים מבעד למערכי החרדות שלהם ומקבלים אותן כגזרת גורל בו בזמן שטענתי היא: הפרעות חרדה הן הקלות ביותר לטיפול והן יכולות להעלם לחלוטין תוך פרק זמן קצר ביותר. אני יודע שברגעים אלו ממש, מתקוממים עלי לא מעט אנשי מקצוע המתפרנסים מגרירת הפרעות חרדה לטיפולים ארוכי טווח, ראשית, זה בסדר- לא ממש אכפת לי ושנית , באם יקראו את המאמר עד תומו יבינו גם הם שהפער בינינו לא עד כדי כך גדול. בראש ובראשונה חשוב שנזכור כי חרדות הן מושג רחב וכמובן שאין כוונתי להתייחס כאן לכל האספקטים של אבחון וטיפול. מטרת העל של מאמר זה היא לשים את הדגש על נקודות המפתח דרכן ניתן להגיע לפתרונות. מהי חרדה? ראשית , בואו נתייחס להגדרה הקלינית של הפרעות חרדה כפי שהיא מוצגת באתרי קופות החולים והמרפאות. מה זה? הפרעות חרדה הן הסוג הנפוץ ביותר של בעיות נפשיות הפוגעות במבוגרים ובילדים. חרדה היא תגובת חירום טבעית של הגוף על סכנה. מצבי חרדה מתגלים בצורות שונות ובעוצמות שונות ויכולים לגרום לקשת רחבה של תופעות - החל מחוסר נוחות וכלה בדפיקות לב מואצות, רעד, הזעה וסחרחורת. לפעמים החרדה היא תגובה מוגזמת למצב אמיתי ולפעמים היא מייצרת פוביה הגורמת להימנעות ממצבים שונים הנתפסים כמאיימים. החרדה יכולה לתקוף גם בעקבות עצם המחשבה על אותו מצב או דבר שנחשבים למפחידים. ישנם מצבי חרדה ספונטניים התוקפים ללא כל אזהרה מוקדמת, וישנם מצבי חרדה הנבנים באופן הדרגתי בתגובה למפגש עם מושא החרדה. בחלק מהמצבים הופכת החרדה לתופעה מעיקה וקיצונית שפוגעת באיכות החיים. הפרעות חרדה נחלקות לכמה אבחנות ספציפיות: • הפרעת חרדה מוכללת (Generalized Anxiety Disorder) - ובקיצור: GAD- • הפרעה טורדנית כפייתית (Obsessive Compulsive Disorder) - ובקיצור: OCD- • הפרעת פאניקה (Panic Disorder). • הפרעת דחק פוסט־טראומתית (Posttraumatic Stress Disorder) - ובקיצור: PTSD- • חרדה חברתית (Social Anxiety Disorder). • פוביה פשוטה/ספציפית (Specific Phobia). ממה נגרמת חרדה? הפרעות חרדה עלולות להתפתח מגורמים שונים, ולא תמיד ניתן להצביע על סיבה אחת בלבד לבעיה. מקובל לחשוב שחרדה נובעת מגורמים פסיכולוגיים (כמו אישיות), מאירועים שקרו במהלך החיים ומסגנון חיים וגם מגורמים פיזיולוגיים כמו תורשה ותהליכים כימיים במוח. מציאות או סרט? בניגוד לפחד, שבעיקרו הוא תחושה בריאה , הישרדותית ונחוצה כדי שנוכל להגיב לסכנות , חרדה אינה משקפת סכנה מיידית ומציאותית. לדוגמא: אדם חוצה את הכביש בהסח הדעת ורכב מגיח במהירות וצופר, האדם מגיב לפחד שנוצר בו וניצל מהסכנה. חרדה לעומת זו, אם נשתמש בדוגמת הכביש , היא התחושה שתמנע מהאדם לחצות כביש בפעם הבאה בשל אותו אירוע. תחושת החרדה מובילה את האדם במרבית המקרים לפעולות הימנעות כביכול כדי להתגונן, אולם דווקא ההמנעות , מטביעה את החרדה עמוק בתוך סדר היום שלנו, כשאר על פניו , הדבר הטוב ביותר עבור האדם בכביש הוא לחצות מיד שוב ובבטחה. דרך ההתנהלות המניעתית הופכת את האדם לבמאי ולתסריטאי האימה היצירתי בתבל. הדמיון , שהוא הכלי החופשי ביותר שיש לאדם, משתמש בחוסר מגבלותיו כדי לייצר סצנות מזינות חרדה לצורך מניעת חשיפה מהאדם. הנחת היסוד הראשונה שלנו היא כי "חרדה אינה מציאות". בין אם החרדה דמיונית לחלוטין ובין אם יש מאחוריה אירוע שעובד לא כראוי, את מרבית התקפי החרדה אנשים חווים כאשר אין ביניהם ובין מושא החרדה כל זיקה. אדם יושב בסלון ביתו, נזכר ברכב שכמעט דרס אותו וחווה סימפטומים פיזיים ממש כאילו הוא שוב על הכביש. אצבע על ההדק אחת הדרכים לזהות ולהבדיל בין חרדה לבין פחד היא על ידי איתור הטריגר. לחרדות ישנו מנגנון גירוי מותאם שמוביל את החרדה להתפרצות. שוב נחזור לדוגמא שהצגנו. הכביש – במקרה עליו דיברנו , יכול להיות הטריגר לחרדה של האדם שחצה את הכביש בחוסר שימת לב. כביש, לדעת הרוב, אינו דבר מפחיד ועדיין ישנם אנשים שחוששים לנסוע ברכב , בתוך העיר או מחוצה לה. עצם המחשבה על הטריגר, מולידה סימפטומים פיזיים עוד טרם יצא האדם מביתו. הבעיתיות בטיפול בהפרעות חרדה נפש האדם הייתה ועודנה המסתורין הגדול ביותר עלי אדמות. כל מה שנלמד לאחר מאות שנים של מחקרים מגלה בעיקר עד כמה נשגבת היא מבינתנו. כדבריו של שלמה המלך בקהלת "אחכמה והיא רחוקה ממני". יחד עם זאת , טיפול נכון בהפרעות חרדה יכול להיות קצר טווח ויעיל אך הבעיתיות נוצרת כאשר אנו לא שמים את לבנו לגורמים הפסיכולוגיים , הפיזיולוגים והכימיים שגרמו להפרעות אלה. כל עוד לא נטפל בגורמים , הלוא החרדה היא רק סימפטום , פתיר אמנם , אבל יכולה לחזור שוב ביתר שאת. מבנה האישיות של האדם שנוצר כאמור ברובו בגילאים 0-7 , זקוק לתהליך מקיף של זיהוי אמונות מגבילות ברמת הזהות או ההתנהגות, עיבוד מחדש של חוויות בעלות עצימות רגשית גבוהה, של הטבעות והחלטות מפתח שקיבלנו בצורה לא מודעת. תהליך שכזה מעניק מזור לבעיות השורשיות ולא רק לסימפטומים. שם העבודה האמיתית צריכה להתבצע. הטיפול התרופתי להפרעות חרדה הינו טיפול אפקטיבי ויעיל. אל לנו למטפלים לחדור לתחומים לא לנו. אני מייעץ באופן קבוע למטופלי ולתלמידי הסובלים מהפרעות חרדה להיוועץ עם פסיכיאטר ולשלב טיפול שיחתי ורפואי גם יחד. הטיפול התרופתי נועד בעיקרו לספק איזון הורמונלי ולהפחית עצימויות רגשיות. ישנן לא מעט אמונות מגבילות בכל הנוגע לטיפול תרופתי , עצתי היא אחת. הקפידו לבחור את אנשי המקצוע הטובים ביותר. עקרונות הטיפול שלי בעבודתי עם הפרעות חרדה ישנם מספר דגשים בהם אני מתמקד כדי להנמיך את עצימות ההפרעה ולפתח עמידות בפני הטריגרים. אחשוף בפניכם מספר עקרונות מפתח: מיקוד בהווה - עבודה על תשומת הלב משולבת מיינדפולנס: חרדה היא תמיד פונקציה של עתיד או עבר. אני יכול לפתח חרדה מאירוע שהיה בעבר ותרחישיו מנהלים עבורי את העתיד או לחילופין אני יכול להיות חרד ממושא חרדה בלתי ידוע או שמקורו לא ידוע. הנחת היסוד שלי טוענת כי באם יש לאדם זמן להכנס לחרדה משמע באותו רגע הוא מוגן. בכל מקרה אחר , הוא היה צריך להגיב , פעולת התגובה היא פעולה המוציאה אנרגיה החוצה. הפאסיביות בחרדה מייצרת מעצור אנרגטי ומובילה את האדם להתמודדות ללא פורקן מה שמייצר עיבוד לקוי של האירוע. בכל זמן שהחרדה מופיעה נלמד להסב את תשומת הלב אל ההווה המוגן. קבלה של החרדה במקום הדחקתה: אחד הפחדים הטבעיים ביותר בטבע הוא פחד הראשוניות. תחשבו על אדם שפגשתם לראשונה ועל תחושת הזרות שקוננה בכם. בזמן התקפי חרדה, אנו נמנעים מלחוות את אותן תחושות מעיקות, מייצרים סוג של הדחקה לא מודעת של האירוע. בפעם הבאה שנחשף לטריגר והחרדה תתעורר היא תגיע במלוא הדרה ועוצמתה כאילו פגשנו בה לראשונה. אני מדריך את מטופלי לשוחח עם החרדה. להבין שאנחנו בעיצומה של חוייה רגשית, מאידך להסב את תשומת הלב להווה הבטוח ולקבל את החרדה באמירה מסוג: אני מבין שעכשיו אני חווה חרדה, זה בסדר, אני בוחר לא להאריך את משך הזמן שתשומת הלב שלי מושקעת בתסריטים ומבים שהפעם הבאה תהיה עוצמתית פחות. נשימות: הן עוגן תחישתי. מערך נשימות עמוקות וסדורות הוא כלי מפתח לטיפול באירועים בעלי עצימות רגשית גבוהה. ברגעי חרדה , הדופק מואץ , המדדים נוסקים אל על. היכולת לחזור באותו הרגע למערך הנשימות הסדורות שלנו, יסדיר אט אט את המדדים עד למצב הנורמה. ההרגל החשוב מכל: כמו בכל תחום טיפולי , חשוב ביותר לזכור שבעיה או הפרעה החוזרים על עצמם מייצרים הרגל. ההרגל הוא לא רק התנהגותי אלא גם כימי פיזיולוגי. אדם שסבל מהפרעות חרדה במשך שנים , החלק הלימבי במוח מורגל להפריש הורמונים המאיצים את תחושת העצימות והסכנה. גם אם גמלנו את המטופל מהחרדה , עדיין ההרגל בעינו ולכן, חזרתיות ויצירת התניה חדשה ופעולות המייצרות הורמונים אחרים , חשובים ביותר. לא די בלפתור הפרעה, צריך להתרגל לחיות בלעדיה.
